היום אני אישה מצליחה, המנהלת מרכז לטיפול רגשי עם 200 מטפלים שהכשרתי בשיטה שפיתחתי,

אני מסופקת ושמחה עם השליחות שלי, מווסתת רגשית ומחוברת לעצמי וחיה עם אהבת חיי ושלושת ילדיי המופלאים.

אבל לא תמיד היה כך...

במקור אני אישה פוסט-טראומטית, אדם רגיש מאוד,שנשא על כתפיו משא כבד של זיכרונות ילדות כואבים. תמיד הייתי שונה, אחרת,

היה לי קשה בתבניות ומסגרות אבל הכרחתי את עצמי להתאים, להיות כמו כולם. 

הטוויסט בעלילה שלי קרה בשנים 2012-2015 כאשר שירתתי כדיפלומטית בשגרירות ישראל בליסבון. זו הייתה תקופה נוצצת ויוצאת דופן.

אירועי קוקטייל בשגרירויות שונות, מפגשים מרהיבים בהם התכנסו דיפלומטים, אנשי עסקים ונציגי תרבות מרחבי העולם.

תמיד שאפתי להציג את מדינתנו באור חיובי ואף התפרסמתי בפורטוגל בזכות אלבום מוסיקלי שהוצאתי,

הם קראו לי “הזמרת הדיפלומטית”... 

אבל ולצערי התדמית הזוהרת שיצרתי הסתירה אמת עמוקה וכואבת.

הכאב הפנימי שלי היה בלתי נסבל: ריקנות, דיכאון, והצפות רגשיות הפכו לחלק קבוע משגרת חיי.

הרגישות הגבוהה שלי הובילה אותי למאבק מתמיד עם זיכרונות הילדות שלי, שלא נתנו לי מנוחה ודרשו מענה.